ירושלמי- מיהם ה"יחידים"

המשנה במסכת תענית אומרת: "הגיע שבעה עשר במרחשון ולא ירדו גשמים התחילו היחידים מתענין".

בשני התלמודים מבררים מי הם "היחידים" הללו?

בירושלמי אומרים כך:

"אלו הם היחידים? אלו שהם מתמנים פרנסים על הציבור".

ועל כך שואלים: "מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור, הוא מתפלל ונענה?"

ועונים: "אלא מכיון שהוא מתמנה פרנס על הציבור, ונמצא נאמן, כדיי הוא מצלייא ומתענייא."

הרא"ש מסביר את הירושלמי: "כיון שהוא נאמן בשליחות הקהל, ומוסר נפשו לעמוד בפרץ להגן בעדם, כדי הוא שיענה גם מן השמים בעד הקהל".

הרא"ש מלמד שמי שמוסר נפשו על הנהגת הציבור, הוא זה שראוי לעמוד בשבילנו בתפילה לפני ה'. זכות הציבור היא הכח של אותם יחידים בתפילתם על הגשמים.

בתלמוד הבבלי אומרים כך: "מאן יחידים? אמר רב הונא: רבנן".

בהמשך הבבלי מביאים ברייתא "כל תלמידי חכמים יחידים".

יש הבדל משמעותי בין התלמודים.

בבבלי היחידים באים בכח מעלתם העצמית, שהיא חכמתם בתורה. מתוך כך הם ראויים לעמוד בתפילה בעבור הציבור.

לעומת זאת בירושלמי הם באים מכח מסירותם להנהגת הציבור. תפקידם ומסירותם מעמיד אותם במקום של קרבת א-לוקים, במיוחד כשהם באים בעבור הציבור. כח הציבור הוא הכח של התפילה.

לסיכום, מה שנותן להם את הכח לפי הבבלי, הוא מעלתם הפרטית, בעסק תורתם. לעומת זאת בירושלמי כחם בא מתוך מעלת הכלל שהם מוסרים את נפשם בעדו.

יתן ה' והיחידים ההולכים לפנינו יהיו גם לפי הירושלמי וגם לפי הבבלי.